קריאה בטרגדיה יוונית: ״אורסטיאה״ לאיסכילוס והטרגדיות של בית לבדקוס לסופוקלס [סמסטר ב׳]

הטרגדיה היוונית (או כפי שנכון יותר לכנותה הטרגדיה האטית על שם המחוז, אטיקה, בו נמצאת העיר אתונה) היא יצור משונה: יש בה לכל היותר שלושה שחקנים גברים המשחקים את כל התפקידים בעודם חובשים מסכות; המקהלה המלווה את השחקנים היא גם דמות במחזה וגם צופה בו תוך שהיא נעה (ורוקדת) לחילופין בין שירה לדיאלוג. כל הטרגדיות היווניות שנותרו בידינו חוברו פחות או יותר במאה החמישית לפנה״ס במקביל להמצאתה של הדמוקרטיה האתונאית ולשגשוגה – לערך משך של חיי אדם אחד. וכל הטרגדיות הללו הועלו באותו תאטרון באתונה, התאטרון המוקדש לדיוניסוס למרגלות האקרופוליס. בנוסף, הועלו שוב ושוב מחזות שעסקו במשפחות מן העבר המיתי, משפחות שהולידו אלימות קיצונית, טירוף, אנרכיה וסכסוכים קוסמיים, כמו גם נאמנויות מופלגות, מופתיות.

המשפחה (שליוונים אין מילה עבורה) היא אבן היסוד של העיר, אך גם אבן הנגף שלה. המשפחה מלמדת הדדיות, טיפול, הזנה, הכלה של הפכים, אך גם מולידה או מכלכלת מחנק, קנאות, פרנויה ותשוקות הרסניות לסוגיהן. בלעדי הקִרבה המשפחתית לא ניתן להבין ערבות הדדית וסולידריות, שבלעדיהן לא תתאפשר קהילה. אך העוינות המשפחתית יכולה לאיים על כל חוק חיצוני, כמו גם להיות נפלשת ומעורערת על ידי הפוליס (העיר).

השנה בסמינר שלנו "נפלוש" לשני סיפורי משפחה מרכזיים לדרמה היוונית: סיפור ה"אורסטיאה" וסיפורה של העיר תביי דרך בית לבדקוס, המשפחה של אדיפוס.

את הקריאה המונחית נלווה השנה גם בעיון לפרקים ב״פואטיקה״ לאריסטו, חיבור שאין ערוך להשפעתו על הבנת הטרגדיה. אריסטו טוען ב״פואטיקה״ שהטרגדיה היא הדוגמא התשתיתית והממצה ביותר של השירה, והשירה היא פעולה המצויה במרכז של החיים האנושיים.

את הסימסטר הראשון נקדיש ל״אורסטיאה״ של אייסכילוס, טרילוגיה המורכבת מהמחזות ״אגממנון״, ״נושאות הנסכים״ ו״נוטות החסד״.

הסימסטר השני יוקדש לשלוש הטרגדיות העוסקות בבית לבדקוס ״אדיפוס המלך״, ״אנטיגונה״ ו״אדיפוס בקולונוס״.

*על המשתתפות.ים להצטייד במחזות שראו אור בהוצאת שוקן בתרגום של אהרן שבתאי.

**ניתן להירשם לסימסטר אחד או לשניהם.

שרון אָס בוגרת החוג ללימודים קלאסיים, ובעלת תואר שני בתכנית ללימודי דתות באוניברסיטת תל אביב. פרסמה עד כה שבעה ספרים. האחרון שבהם, "המגרפה" זכה בפרס ברנר. כלת פרס עמיחי ופרס ביאליק לשירה.