סיפור קפקאי

ביקור מחדש אצל קפקא: במלאת מאה למותו 

כשפרנץ קפקא נפטר (בגיל 41) לפני מאה שנים הוא היה סופר יהודי גרמני כמעט לא מוכר מחוץ לחוג מצומצם מאוד של אינטלקטואלים יהודים בפראג עירו. רק חלק קטן מאוד של יצירתו ראה אור בחייו, והוא עצמו ציווה על ידידו,  הסופר מאקס ברוד, שבידיו הותיר את עזבונו, לשרוף את כתבי היד שלו. סירובו של ברוד ועבודתו במשך שלושה עשורים על פיענוח כתבי היד ופרסומם הפכו את קפקא לאחד הסופרים הבולטים והמשפיעים ביותר במאה העשרים. נוצרה תחושה כמעט כללית, שיצירותיו – סיפוריו ושלושת הרומנים הבלתי גמורים שהותיר אחריו – אומרות משהו עמוק ומדוייק מאוד על המצב האנושי בכללו ועל המצב האנושי בעולם המודרני בפרט. אבל קפקא אמר מה שאמר בעקיפין, בצורת משלים שאין להם פתרון חד־משמעי. כתוצאה מכך הוקפה יצירתו, ביחוד מאמצע המאה העשרים ואילך, בהררי פרשנות המצטרפים למשהו כמעין מדע הרמנויטי מיוחד,"קפקאלוגיה".  כדי שלא לא לאבד את הדרך ברכס הפרשני הענקי הזה יש צורך לחזור פעם אחר פעם אל הטקסט המקורי ולבוא עימו במגע ישיר. סדרת ההרצאות מתכוונת לעשות את זאת: לקרוא את קפקא ומה־שפחות "על" קפקא.

הכנות לקפקא – לחצו לפתיחת הקובץ