מעבדת כתיבה נפיצה: קריאה באמילי דיקנסון
לילך לחמן
אמילי דיקנסון (1886-1830) – נזירה שחדלה לצאת מפתח הבית, רוח רפאים לוחש או מלאך ההתמסרות? אשה בלבן המתגלה כמשוגעת מעליית הגג; גאון ששירתה ההרמטית נכתבה בבדידות מוחלטת, כופרת שקראה תיגר על מוסכמות תקופתה; מהפכנית לסבית שיצרה מסורת של כתיבה נשית; בורגנית שהתכתבה עם העולם מאחוזת אביה; משוררת פרה־מודרניסטית שכתבה לקהל מדומיין.
לילך לחמן פותחת שער למעבדת הכתיבה הנפיצה ועצומת ההיקף של המשוררת האמריקאית בת המאה ה־19; זו שכתיבתה המקורית, פורצת גבולות התחביר והתודעה, לא מצאה מרחב פרסום בתקופתה.
קריאה קרובה בשירים, בקטעי פרוזה, במכתבים ובפתקים מזמינה מבט חדש על חייה ועבודתה ובעקיפין מאירה מאה שנות צנזורה, אי־הבנות ועריכות "מתקנות". נקרא בשירים משנות מלחמת האזרחים – שנות שיא בכתיבתה – שרבים מהם עוסקים בפיצולו של האני וסביבו מבררת דיקנסון מושגים כגון זמן, מוות, אהבה וכאב. הטקסטים יובאו במקור האנגלי ובתרגום לעברית. לעתים נערוך השוואת תרגומים.
26.2, 4.3, 11.3, 18.3, 25.3, 1.4, 8.4, 15.4